פסק-דין בתיק ת"א 39443-05-10

הרקע לתביעה:

1.         עניינה של התביעה שלפניי ביחסי ספק-מפיץ. התובעת הינה תאגיד שעוסק בהפצת מוצרי מזון שונים, בדרומה של הארץ. בין היתר, הפיצה התובעת מוצר בשם בירה בוואריה אותו מייבאות הנתבעות ארצה.

לאחר שנים בהן הפיצה התובעת את בירה בוואריה בדרום הארץ, נקלעו יחסי הצדדים למשבר. על רקע זאת עתרה התובעת בתביעה שלפניי לפיצוי בגין סיום הסכם ההפצה. סכום התביעה הועמד על 1,041,032 ש"ח בקיזוז יתרת חובה של התובעת בסך 205,967 ש"ח, היינו סך 835,065 ש"ח.

טענות התובעת:

2.         הנתבעת 1 היא חברה העוסקת בייבוא ושווק מוצרי שתייה שונים לרבות בירה מסוג בוואריה. הנתבעת 2 הנה תאגיד שיווק של הנתבעת 1. הנתבעות נמצאות בבעלות זהה ונוהלו בפועל על ידי מר משה קריבושי ז"ל ועל ידי רעייתו, גב' נילי קריבושי, מרגע פטירתו.

3.         בין התובעת לבין הנתבעות, באמצעות איש מכירות מטעמן, גובש הסכם בעל פה, לפיו התובעת שימשה כמפיצה בלעדית של הנתבעות באזור הדרום משנת 2000 ולמשך כעשר שנים. מר משה קריבושי ז"ל נתן אישורו להסכם זה.

4.         התובעת השקיעה משאבים כספיים רבים לשם בניית מערך הפצה וקו חלוקה להחדרת מוצרי הנתבעת 1 לאזור הדרום. בכך גרמה למיצוב וביסוס מוצרי הנתבעת 1 באזור הדרום. בחלק מתקופת ההתקשרות בין הצדדים, מחזורי המכירות גדלו ובחלקה האחר פחתו. יחד עם זאת, מדובר על היקפים משמעותיים שהם תולדה של עבודת הפצה מאומצת של התובעת.

5.         כחודש לאחר פטירת מר משה קריבושי ז"ל וכניסתה של גברת נילי קריבושי לניהול הנתבעת 1, נמסרה לתובעת הודעה מטעם נילי קריבושי לפיה, ביקשה הנתבעת 1 לערער את מעמד התובעת כמפיצה בלעדית, במובן זה שהסחורה תופץ גם באמצעות משווקים אחרים.

6.         לנוכח הודעה זו, עתרה התובעת לחייב את הנתבעות בפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על ביטול מעמדה המיוחד של התובעת כמפיצה בלעדית ואובדן קו חלוקה בקיזוז יתרת חובה לנתבעות בגין סחורה שסופקה.

טענות הנתבעות:

7.         עד לפטירת המנוח, מר משה קריבושי ז"ל, נוהלו הנתבעות על ידו ועל ידי גברת נילי קריבושי בצוותא. מאז פטירת המנוח, מנוהלות הנתבעות על ידי גב' קריבושי לבדה.

8.         הנתבעות, או מי מהן, לא התחייבו להעניק לתובעת זכות הפצה בלעדית של מוצרים כלשהם באזור הדרום. התובעת מעולם לא שימשה מפיצה בלעדית בשירות הנתבעות באזור הדרום.

9.         כשהתובעת רכשה כמויות גדולות של בירה בוואריה, העדיפו הנתבעות מטעמי נוחיות, לשווק את רוב כמויות הבירה הנמכרות על ידן באזור הדרום, באמצעותה.

10.        לאורך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים, מכרו הנתבעות בירה אף ללקוחות אחרים באזור הדרום. יתרה מזאת, התובעת בעצמה רכשה כמויות נכבדות של בירה מיבואנים מתחרים.

11.        כמויות הבירה שנרכשו על ידי התובעת מן הנתבעות הלכו ופחתו במהלך השנים. בשנת 2009 נרכשה כמות הפחותה בכ-16% מהכמות שנרכשה על ידי התובעת בשנה הראשונה למסחרה עם הנתבעות.

12.        הנתבעת 1 מעולם לא הייתה מעוניינת לסיים את יחסי ההפצה עם התובעת ואף הייתה מוכנה להמשיך ולמכור לה בירה בוואריה. שליחתו של עו"ד זיגדון נועדה "להרגעת הרוחות". לעומת זאת, התובעת פעלה בחוסר תום לב ובדרכי מרמה עת הזמינה סחורה בהיקף משמעותי. לאחר שהסחורה סופקה, סירבה לשלם עבורה והעלתה טענת קיזוז.

13.        בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:

            מטעם התובעת: מר יהודה בוקובזה - מנהל התובעת (להלן: "מר בוקובזה"), מר זיידל חיים - מי ששימש כמנהל מכירות ארצי של הנתבעות בין השנים 2000-2007 (להלן: "מר זיידל"), רו"ח יגאל מימון - הגיש חוות דעת מטעם התובעת (להלן: "רו"ח מימון").

            מטעם הנתבעות: הגב' נילי קריבושי - מנהלת הנתבעות (להלן: "גברת קריבושי"), מר הלל ברק - איש מכירות המועסק אצל הנתבעות (להלן: "מר ברק") ועו"ד שלומי זיגדון שטיפל בשנת 2009 בעניינים משפטיים שונים של המנוח (להלן: "עו"ד זיגדון").